​יהושע אנגלמן

אנו מחפשים תורמים/ספונסרים לשם הוצאת ספר שיהושע שוקד על כתיבתו בימים אלו. אם את/ה מעוניין לתרום, אנא צור קשר באימייל:        sy.engelman@gmail.com


We are looking for Donors / sponsors for the new book Yehoshua is writing this days.    if you are interested, please contact us at:     Sy.engelman@gmail.com



חייג עכשיו: 052-6844655
כתובת: שח"ל 55 דירה 1 ירושלים, דוא"ל: sy.engelman@gmail.com  טלפון': 0526-844655

  פרשת העקידה
  בראשית כב'

כולם טוענים היום לזכות עקידה. הנוצרים אימצהו בסיפור הצליבה, המוסלמים גורסים שישמעאל נעקד. גם שורשי התסביך האדיפאלי נעוצים בסיפור אברהם ויצחק, ועצם העיסוק הנרחב והרב בה מדגים את מרכזיות סיפור זה, ומחייב שכל עיסוק בנושא יהיה חלקי מאוד.

מפורסמות גם תמונות רבות – מי לא תוהה בהביטו בתמונת רמברנדט המפורסמת אם הקפיא בה את הרגע לפני או את הרגע אחרי קול המלאך.
אף הפילוספים לא טמנו קולמוסם בשפופרת. הגל רואה בסיפור הוכחה לחוסר מוסריות האל היהודי, וקנט מבאר שאברהם בעצם נכשל בניסיון זה, בעברו על הצו הקטגורי המפורסם. אדרבה, טוען לוינס לעומתו- זהו המסר הסופי של הסיפור- שאין האל חפץ בהקרבת מוסריותו של האדם, אף לטובת הרלגיוזי. בזה הוא חולק על קירקגור הרואה את שני התחומים האלה כנפרדים כל-כך עד שבלתי אפשרי להשוותם, ובזה גדולתו של אברהם, גיבור האמונה, הנכון והמסוגל להאמין גם בבלתי-אפשרי, אמונה פרדוקסלית, כפי שמסביר האיזביצ'ר, שכל אמונה חייבת להיות.               לפי ז'ק דרידה יש פה סיפור מורכב, אמיתות סותרות, וכל הכרעה היא בין, ועל חשבון, ערכים שונים. אם כן צודק ג'וספוביצי שבכלל חושב שמסופר פה סיפור מתהלך, סיפור פשוט.

וודי אלן רואה פה בדיחה של אלוהים, ואת אברהם - מתוסכל בסופו מחוסר יכולתו להבין את ההומור האלוהי. בזה תולה הוא את יתדותיו במדרש רבה פרק נו:

"אמר ר' אחא: התחיל אברהם תמה: אין הדברים הללו אלא דברים של תמה! אתמול אמרת 'כי ביצחק יקרא לך זרע' חזרת ואמרת 'קח נא את בנך' ועכשיו את אמר לי 'אל תשלח ידך אל הנער' אתמהא!? אמר לו הקב"ה: אברהם 'לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה': כשאמרתי לך 'קח נא את בנך' לא אמרתי שחטהו אלא 'והעלהו' לשם חיבה אמרתי לך, אסקתיה וקימת דברי ועתה אחתנה (העלית אותו וקימת דברי - עתה הורד אותו). נוסחה אחרת: משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך על שלחני. הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך? העלהו אמרתי לך מפני חבתו. הדא הוא דכתיב 'ולא עלתה על ליבי'- זה יצחק".
קשה לדעת אם המלך במשל הזה בכוונה מהתל באוהבו, או שעל אוהבו לקחת מלוא האחריות על אי הבנת דברי מלכו, וכמובן לשאול את עצמו מה בלבו גרם לו לפרש פירוש רצחני. אברהם יורד מהר המוריה אדם שגם לבו מהול, אדם שבור ביודעו שגם לשומע קול נבואי ברור כפי ששמע הוא לפני ימים מספר- אין ודאות שהבין נכון (כפי שגם לנצח לא ידע אם את המלאך הגואל בהר המוריה הבין נכון), אי אפשר לדעת בוודאות את רצון וכוונת האל. או, כפי שהבית-יעקב מסביר- פרשנות הטקסט משתנה תמיד בכל עת, אין היא סטטית אף פעם, ותובנות המחר תמיד עלולות אף עשויות לסתור את הבנת היום.

על כן תמיד מתחייבת לך-לך נוסף על ה"לך-לך" הראשון הנאמר לאברהם בפרשה הקודמת (בראשית, פרק יב), כפי שמבאר המדרש, שה"לך-לך" של פרשתנו גדולה מהראשונה, כי היא מחייבת איקונוקלסיזם של האיקונוקלסיזם הקודם, ונתישת האמת והבית של אמש. בהיות הסכין השוחט מופנה לא רק כלפי האל- הבן, אלא תמיד גם כלפי עצמנו, כך הריגת הבודהה נתיצת פסלי האמונה הטהורה, כפירה בכל אמת של היום, היא היא ברית אברהם.