​יהושע אנגלמן

אנו מחפשים תורמים/ספונסרים לשם הוצאת ספר שיהושע שוקד על כתיבתו בימים אלו. אם את/ה מעוניין לתרום, אנא צור קשר באימייל:        sy.engelman@gmail.com


We are looking for Donors / sponsors for the new book Yehoshua is writing this days.    if you are interested, please contact us at:     Sy.engelman@gmail.com



חייג עכשיו: 052-6844655
כתובת: שח"ל 55 דירה 1 ירושלים, דוא"ל: sy.engelman@gmail.com  טלפון': 0526-844655

נזיר וסוטה
 

ספר במדבר: פרק ד', פסוק כ"א - פרק ז', פסוק פ"ט

"רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב' ע"א). בכך מסביר רבי את סמיכות הפרקים בפרשתנו. הראשון-דן באשה נשואה שנחשדת בזנות, ואם היא רוצה לטהר את שמה ולהמשיך לחיות עם אישה- עליה לעבור טקס מסובך ומשפיל במקדש. לאחריו פרק המדבר על האדם שמפליא "לנדור נדר נזיר להזיר לה' "- מתנזר מיין ושכר, מגדל פרע שער ראשו, ולא נטמא למתים כך ש"כל ימי נזרו קדוש הוא לה' ". (במדבר ה' פסוקים ב'-ח') לכאורה אין הרבה משותף בינהם.

בקריאה ראשונית נראים דברי רבי כעצה פשטנית, לימוד לקח: "היין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה" (רש"י בגמרא שם)- לסוטה- להתעסק עם גבר זר, ולהחשיד את עצמה, כמו שאומר לה הכהן במקדש, בכדי לשדלה להודות במעשיה אם אכן חטאה- "בתי… הרבה יין עושה" (משנה סוטה פרק א')  . אבל נראה שרבי בא לציין קשר מהותי יותר בין הנזיר והסוטה.

מיקומם של שני פרקים אלו תמוה. לאחר ספירת אוכלוסין של כל שבטי ישראל וסידור עבודה של הלויים, ולפני טקס חנוכת המשכן והמשך המסע במדבר, מופיעים שני פרקים ארוכים אלו נטולי הקשר. הקשרם הוא הקונטרסט.

יתכן שתגובה לראיית הסוטה ובזויה תהיה מורכבת. כעין הסיפור על האיש שרואה שיכור מתגלגל באשפתות ושואל אותו: "היכן השגת משקה כל כך משובח"? כך הרואה את האשה שסיכנה את חייה בכדי להיות עם אדם זר, עשוי לשאול- מה יש בזנות שעושה את זה כ"כ שוה? לשואל שאלה זו מומלץ- קח עליך נדרי נזירות ולמרות הביקורת שיש לחז"ל על הנזיר באומרם: "האם לא דייך במה שאסרה התורה?"
כי תשובתו תהיה: לא!

הסבר סמיכות הפרשיות נמצא בהקשרם. חיי בני ישראל במדבר נכנסים לשגרת עבודה, שגרת פולחן, שגרת מצוות. יש אנשים שעבורם זה אידאלי ויש כאלה ששגרה זו מעיקה מאד עד שחיבים הם למצוא פורקן למועקה כבדה ועמוקה זו. הסוטה מוצאת את זה במימד המרחבי ע"י יצירת קשר או קשרים שמסוכנים לה, ע"י הכנסה לחייה אלמנט הרפתקנות והסכנה שבהיתפסות. "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים יונעם" (משלי פרק ט' פסוק י"ז). התורה מציעה אופציה אחרת: יציאה מהשגרה המצוותית האפורה בכיוון האנכי, בהיכנסות למימד הקודש ע"י הינזרות מסוימת, שגם בה קיים המתח והסכנה של היטמאות פתאומית, קלקול נזרו, וחיוב להתחיל נדרו מחדש. לצורך ולרצון ביציאה מהשגרה יש גם אפשרות של הכוונה למיוחדות של קודש.

ליחס הרבני המסויג למי שמחפש יחודיות אף מצוות יחודיות, ולחשדנותם לגבי טוהר כוונותיו יש הד באגדה המפורסמת (נזיר דף ד' ע"ב).

"אמר שמעון הצדיק: מעולם לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מהדרום, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו טלטלים. אמרתי לו: בני מה ראית לשחת שער נאה זה!? (שהרי בסוף ימי נזרו מגלח הנזיר את כל שערותיו ושורפם בבית המקדש) אמר לי: רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי (שיקוף במים) ופחז יצרי עלי ובקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: ריקה! מפני מה אתה מתגאה  בעולם שאינו שלך שסופך להיות רימה ותולעה! העבודה (לשון שבועה) שאגלחך לשמים. עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל, עליך הכתוב אומר: איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ".

קשה למצוא איזון נכון בין רגילות לייחודיות. אדם שרואה ונפגש לראשונה עם פניו ויופיו המדהים עשוי להיטלטל בצורה עזה לבל יידע מקום חזרתו למלאות חייו שידע עד כה. אדם  שתגובתו ליצריותו ולרצון ההתעלות של עצמו הינה ביטולה- הוא אכן פלא.

באדיבות בית-המדרש קולות