​יהושע אנגלמן

אנו מחפשים תורמים/ספונסרים לשם הוצאת ספר שיהושע שוקד על כתיבתו בימים אלו. אם את/ה מעוניין לתרום, אנא צור קשר באימייל:        sy.engelman@gmail.com


We are looking for Donors / sponsors for the new book Yehoshua is writing this days.    if you are interested, please contact us at:     Sy.engelman@gmail.com



חייג עכשיו: 052-6844655
כתובת: שח"ל 55 דירה 1 ירושלים, דוא"ל: sy.engelman@gmail.com  טלפון': 0526-844655

שאול אשר אתה הולך שמה
 

"בתחילה היה המיתוס, המיתוס נעשה לאגדה, והאגדה – להיסטוריה" (שר הטבעות).

כשמתייחסים לסיפורי התנ"ך כאל סיפורים היסטוריים גרידא – מאבדים רבדים רבים. הזוהר מתריע נגד הטיפשים שמתייחסים לתורה כאוסף מצוות וסיפורים, וקורא להם "עבדים טיפשים המביטים רק בלבושי המלך".

אולי אין זה בכדי שסיפור קרח הינו הסיפור היחיד בספר שלא ניתן לתארך ולקבוע בוודאות אם קרה סמוך לסיפור המרגלים, באמצע ארבעים שנות הנדודים או בסופם. הוא נקרא גם כסיפור על-זמני של התנגשות בין אידיאות שונות ובו אלמנטים מיתיים שהבולט שבהם – השאול, אליו יורדים עדת קרח–

" וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ" (במדבר ט"ז, 33). ולהלן, בפרק כ"ט: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס: וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ"
מראשית התנ"ך עד אחריתו, לא נראה שיש מפקפק בהיות מקום כזה, אליו יורדים, מי בחייו, מי אחריהם. הוא מופיע מעל שישים פעמים בתנ"ך. יעקב ירא שירד אל בנו יוסף "אָבֵל שְׁאֹלָה " ו"יָגוֹן שְׁאֹלָה", ואילו דוד מצווה על שלמה להוריד שיבת אויבו "בְּדָם שְׁאוֹל " (מלכים א -2). בספרי הנביאים – ישעיהו, יחזקאל ועוד, ובכתובים, בספרי תהלים, משלי ואיוב ועוד, השאול מופיע שוב ושוב כמקום אליו יורדים. אין קשה ממנו – "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (שיה''ש ח)

אך קורח ועדתו מיוחדים ביורדם שאול "חיים". הם לא מתים. כך כתוב. וכך אגדות שונות מספרות על היות קורח ובניו עדיין עומדים בשאול. פרקי דרבי אליעזר מספר שבהיות יונה במעי הדגה נלקח למקום אשר תחת אבן השתיה, שם רואה הוא את קורח עדיין עומד ומתפלל. לא רק שאי אפשר להשקיט מחלוקת בדרכים אלימות, אף אין זה נכון. ואולי בלתי אפשרי. וכך במסכת בבא בתרא עד':

אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח אזלי וחזאי תרי ביזעי דקא נפיק קוטרא מינייהו שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במיא ואותביה בריש רומחא [ועיילית התם] ואיחריך ואמר לי אצית מאי שמעת ושמעי דהוו קא אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין ולעתיד לבא עתיד להוציאן ועליהם אמרה הנה ה' ממית ה' מחיה מוריד שאול ויעל:
(תרגום - אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכתי בדרך ואמר לי סוחר אחד: בוא ואראה לך בלועי קורח, וראיתי שני חורים מהם יוצא עשן, לקחתי צמר, הרטבתיו במים שמתי בראש הרומח ושמתי שם ונחרך. אמר לי הסוחר: הקשב למה שהם אומרים – משה ותורתו אמת, והם בדאים...).
"והם בדאים" - לכאורה אלו מילים שאומרים אנשי קורח על עצמם, בגוף שלישי, אנחנו בדאים, שקרנים. אך ייתכן שזו תוספת פרשנות של המספר, רבה בר בר חנה, שאומר עליהם: והם שקרנים, אינם מתכוונים לזה באמת, אינם אלא משלמי מס-שפתיים. בכך רבה בר בר חנה אף הוא מנציח את מחלוקת קורח – משה. למרות שחשבנו שהשקטנו את קורח בסילוקו – לא כך הדברים. קורח ממשיך לחלוק על משה, לא ייתכן, לא אאמין, כי ישנה את דעתו.

אך ייתכן שבאמת כל שש המילים – כולן ציטוט דבריהם של אנשי קורח, ובעצם יש פה היתול, שלהם: "משה אמת ותורתו אמת, ואנחנו שקרנים". ואם כן – בעצם אין משה ותורתו אמת.

אני מעדיף אפשרות זו. מה שווה כל מרדו של קורח במשה אם הוא מתקפל, בוגד בעצמו, בשאול. לחיות בשאול – ואולי יש קשר בין מילה זו לשרשה – להמשיך במרד, מרד נגד דת משה.

בתגובה על דברי לפרשה זו לפני מספר שנים כתב מאן דהוא: "לחיזוק הדברים כדאי להוסיף כי ציוויי התורה הכלליים נאמרים בלשון רבים-עתיד "קדושים תהיו", "והייתם קדושים", ולא מתוך אשלייתו של קורח הסבור כי כבר עתה "כולם קדושים". זו הבחנה שגם ישעיהו לייבוביץ ע''ה אמר בשעתו, אך אינני יכול אלא למחות ולומר:אין זה חיזוק הדברים שלי אלא אי הבנתם.

לפני שנים רבות, עת אשר פגשתי לראשונה את דברי ספר 'מי–השלוח' שציטטתי שם, חשתי משב רוח נפלא, מרחבים חדשים. ספר ממיטב המסורת שמדבר בשבחו של קורח שלכאורה מתואר בתורה כרשע. לימים הבנתי שזה כיוון הרוח באסכולת איזביצ'ה בכלל, להבין ששתי אמיתות סותרות עדיין נשארו אמיתות, שניצחון האחד איננו מוכיח צדקתו היתרה על יריבו. קורח הצטייר כגיבור המוחה לא רק נגד השלטון וההנהגה אלא גם נגד עצם הנחת ההיררכיה, נגד ההבדלות של מעלה-מטה, טוב-רע, קודש-חול, שעומדות בתשתית תורת משה. (הגמרא מספרת שמשה אף ננזף בתלמוד על אומרו לעדת קורח "רַב לָכֶם" (פרשתנו, פרק טז' 7) כאשר ביקש בסוף חייו להיכנס לארץ "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:"–(דברים ג'-26): "ברב בישר – ברב בישרוהו". איך יכול היה משה לומר לאנשים המבקשים קרבת האל: יש לכם די! )

אבל קרח טוען יותר: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'!" (במדבר טז'- 3). במקום דת שמעמידה את הקדושה "שם", בעתיד, ב"והייתם קדושים" – קורח טוען: למד לאנשים שהם כבר קדושים. פראדוקסלית, דתות מפחדות ממימוש מאווייהם. עדיף שאנשים תמיד ישאפו, אך שמשאת נפשם תיוותר כזו: עתיד, גן עדן, עולם הבא.

עברו שנים, ושמעתי גם את קולו של משה: אתה קורח, לוי, שייך לאליטות, לאלו היודעים שיש היררכיה, שיש אומנות גבוהה ונמוכה, מוזיקה נשגבה וטפלה, שיש קודש – ויש חול. אתה, שיודע שכל הנעלה והמרומם בתרבות אנוש נבנה על-ידי אלו שיודעים להבחין – איך תוכל לתמוך באיגליטריות רדודה? האידיאל נשגב – אך אינך אמין, אתה בדאי. (ועל כרחך אתה בדאי, בהיותך זה שאומר לאנשים: "כולם קדושים").

והיום – אני שומע את שניהם. ויכוחם ממשיך להדהד, אולי הם עדיין מתווכחים. אני מדמיין את משה בגן עדן שלו ואת קורח – מתעקש להישאר בשאול תחתית, נאמן לשיטתו. מהתל בנו, הקוראים, אומר: משה אמת, ואני – שקרן. מה ערך לדברי אם אומר רק את הרישא? אך אם אכן, משה איננו אמת, אזי לכאורה האמת עם קורח. ושוב...

אכן, קורח בעיני הוא מורה גדול.

רבי יעקב יצחק, המכונה "החוזה" מלובלין, מגדולי המורים החסידים, אמר, כמו שאמרו אחרים גם-כן, שאילו חיו בדור המדבר היו מצטרפים לעדת קורח. "דער הייליגר זיידא קרח" – הסבא הקדוש. קורח לא היה רק איש סיסמאות, זורק משפטים גדולים ומלהיבים. אמנם מי שפגש את משה רבינו לא יכול שלא להתפעל – "וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה ... וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ .." (שמות לג'-8-10) " וְרָאוּ בְנֵי ... כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" (שם לד'-35). כולם ראו את קדושתו, את הגובה שאליו יש לשאוף. אך קורח – מידה אחרת הייתה בו. מי שפגש את קורח חש את הקדושה שבו, חש שאכן "כל העדה" – כולל עצמו – "כולם קדושים ובתוכם ה' ". מי שפגש בקורח ידע שזו מציאות שנכונה לגביו, הרגיש נשגב בעצמו.

החברה זקוקה, בני אדם זקוקים, גם לאנשים כמשה וגם לעדת קורח. בלי משה – השמים נשארים נמוכים מדי, אנשים שוכחים שיש שמים, נשגבות, קודש, תמיד בעתיד, תמיד כמשאלה של "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (במדבר טו'- 40, המילים שלפני פרשת קרח). אך זקוקים לא פחות, אף יותר, למורים מעצימים, המראים לאנשים את הודם הדרם וקדושתם, המוכנים עבור זה לוותר על הכול ולרדת, לתמיד, "חיים שאולה".