​יהושע אנגלמן

אנו מחפשים תורמים/ספונסרים לשם הוצאת ספר שיהושע שוקד על כתיבתו בימים אלו. אם את/ה מעוניין לתרום, אנא צור קשר באימייל:        sy.engelman@gmail.com


We are looking for Donors / sponsors for the new book Yehoshua is writing this days.    if you are interested, please contact us at:     Sy.engelman@gmail.com



חייג עכשיו: 052-6844655
כתובת: שח"ל 55 דירה 1 ירושלים, דוא"ל: sy.engelman@gmail.com  טלפון': 0526-844655

ערי מקלט
 

ספר דברים: פרק י"ד, פסוק י"ח - פרק כ"א, פסוק ט'


"שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך... תכין לך הדרך... והיה לך לנוס שמה כל רוצח... אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום" (דברים יט, א'-י"ג).

אדם אחראי גם על מעשי שוגג, על רשלנות שגרמה לנזק או למוות זולתו כשהיה בידו למנוע זאת. עמנואל לוינס שואל מדוע התורה כל-כך דאגה לרוצח, ומסביר שכולנו כאלו: חצי אשמים, וחצי חפים-מפשע. כולנו שותפים לתצורות דיכוי שונות- ובזה אנו אשמים, אך תמים בזה שאנו עושים זאת "בבלי דעת".

אילו היינו עירניים לגמרי ומודעים לכל מעשינו ולהשלכותיהם- הרי שנזקים בשוגג היו נמנעים. אך אנו ישנוניים, מודעים דיינו בכדי לדעת את חוסר שלמות מצבנו ומעורבותנו החברתית, ושאין די באמירת "טעיתי", אבל יחד עם זאת, אנו סלחניים כלפי עצמנו. אולי כנגד סלחנות זו כותבת התורה בענין זה, בסוף ספר במדבר [פרק ל"ה, ל"ג] "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה..." וכמו שערי המקלט המקוריות נתנו מקלט לשוגג והענישו את אשמתו בגלות, כך ערים שלנו נותנים מקלט מאלימות רדיקאלית, אך ממשיכות צורת דיכוי בלתי מודעת- כלכלית, חברתית ופוליטית, ובזה מאפשרות ואף מעודדות אותנו לחיות בגלות ישנונית מעיירנות למלוא משמעות מעשינו.

לוינס ממשיך להתדיין בטקסט התלמודי שדן בנושא עיר מקלט, ומקשר אותם לירושלים, של מטה ושל מעלה, ובמעגל רחב יותר, לציון כמקום מקלט לעם ישראל מחד, אך גם כן כפי שנדרש- כמקום המגלם ומממש אידיאלים חברתיים נשגבים ואונבירסלים יותר.
לא די בכך שמושג עיר מקלט יהיה מקום הצלה מהטבע בו "איש את רעהו חיים בלעו"- היא חייבת לסמל ולהביא לעולם את "ירושלים של מעלה".

לז'ק דרידה לא נוח עם האלהת עיר הקודש וארץ הקודש בדברי לוינס רבו, אף מוסיף שטענת הציונות שאיננה "עוד לאומניות נוספת"- משותפת לתנועות לאומניות אחרות גם-כן, אך מוכן הוא להכליל באידיאל הלווינסיאני כל עיר, באשר כל עיר מציעה מקלט מאלימות, ואף משהו למעלה מזה, קשר עם אלוקים.קשר זה אמור להתגלם במיוחד במושג הכנסת האורחים, עליו מרבה לוינס לכתוב, הקשור לאידיאלים קנטיאנים של universal hospitality. ומושג זה הינו תמיד מושג מורכב ע"פ דרידה, "בהיותי מזמין את האחר לתוך ביתי שלי שנשאר בבעלותי, ובזה פגומה, על כורחי לכאורה, אפשרות הכנסת אורחים אידיאלית."

שאלות אלו קשורות בייסודה והצדקתה של מדינה יהודית.
את מי אנו "מכניסים" ומארחים ולמי לא מושטות ידינו [עובדים זרים? בני דתות אחרות?] אולי לא לחינם הושוו ע"י הגר"א שני מצוות רחוקות לכאורה זו מזו, מצוות סוכה ומצוות ישוב א"י [ע"פ הפסוק בתהילים "ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון"].
הסוכה- מקום שבו כל-כך מרכזית מצוות הכנסת האורחים השונים, הזרים, ה"אושפיזין", מקום שגם "בעל הבית" איננו בבית הרגיל שלו אלא גולה ותופס את עצמו ואת ביתו כארעי, אמורה להוות דגם לתפיסתנו את ארצנו ומולדתנו.

נראה לי שחשיבה זו גלומה אף בפשטות הצגת ערי המקלט בתורה, שהינם ערי לווים. ערי הלוויים ש"בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" (במדבר יח-כ"ג) כי "ה' הוא נחלתם".ערי הלוויים הם ערים חופשיות, שאינם לגמרי חלק מהארץ, אלא מנותקות ממנה קמעא, עם חוקים משלהם (ויקרא כה-ל"ב) ואולי אף כעין מלך משלהם, הכהן הגדול. כמו שהלוויים אמורים ללמד ואף לגלם את התורה השמיימית על כל ערכיה, אותה רואה הגמרא כסוג של עיר מקלט רוחני, כך עריהם הם מקום יישום תורה זו.ובכך הם היוו דגם בסיסי לערי מקלט אותם ניסו לייסד קבוצת הוגים וסופרים אירופאיים לפני מספר שנים, כמענה לבעיית פליטים, מהגרים, עקורים וזרים, שמיליונים מהם חיים באירופה היום.

כמה נפלא היה אילו מדינת ישראל היתה מיישמת רעיון זה בפועל, לא רק כעונש ומקום שיקום לרוצחים בשגגה, אלא מקום לזרים, ל"אנשי חצי-חצי" מכל הסוגים.

אך יש עוד רובד, הרובד הפוזיטבי, שבהכללתה מורחבות הגבולות התרבותיים והפוליטיים של ערים אלו. שידוך הרוצח עם הלוויים לכאורה תמוה, (וקישורו לכהן גדול- במדבר ל"ה- תמוה אף יותר: המהר"ל בספר "גור-אריה" שם מעמידם כהפכים, אבל הרי ברור שגם הפכים עומדים על ציר אחד).

העיר הראשונה בתנ"ך נוסדה ע"י הרוצח הראשון, קין שהוגלה מהאדמה בקללת "נא ונד תהיה בארץ" (בראשית ד', י"ב - י"ז), והלוויים תמיד היו שבט אלים ורצחני החל מרצח שכם (שם לד') והמשך ברצח משפחה (שמות לב') ורצח "דתי" (במדבר כה'). הריגות אלו הם בשם משהו, בשם אידיאל אחר נשגב. בזה יש אמירה מוסוית שלהסתפק בלחיות חיים טבעיים, אכילה ועבודה לשם עצמם, אינם מספיקים. ופראדוקסלית גם הרוצח מאמין בזה, ואף בשגגתו ובחוסר זהירותו הפגין זלזול ב"חיים לשם חיים". יש משהו יותר מזה.

לא לחינם תרבות מתפתחת לא בשדות ובכפרים, אלא בערים, באמצעות הקוראים תגר על המוסכמות הפרוזאיות והבנאליות. מקום הרוצחים השוגגים עם הלוויים, וכ"זרים" מנותקים מאדמת מולדת הם אלו שמפתחים תרבות, ובעריהם יש הפטונציאל לייסוד שמים על ארץ. בפיתוח דגמים של ערי מקלט כאלו לפליטים, זרים ו"אוטסיידרים" על כל סוגייהם, מקומות שלא "אנחנו" מכניסי האורחים ושבהם כל האזרחים שווים- בזה יש לנו אפשרות של פיתוח תרבות וחברה טובה יותר.