​יהושע אנגלמן

אנו מחפשים תורמים/ספונסרים לשם הוצאת ספר שיהושע שוקד על כתיבתו בימים אלו. אם את/ה מעוניין לתרום, אנא צור קשר באימייל:        sy.engelman@gmail.com


We are looking for Donors / sponsors for the new book Yehoshua is writing this days.    if you are interested, please contact us at:     Sy.engelman@gmail.com



חייג עכשיו: 052-6844655
כתובת: שח"ל 55 דירה 1 ירושלים, דוא"ל: sy.engelman@gmail.com  טלפון': 0526-844655

הדרכים לחופש
 

בהפטרה של פרשת וארא כתוב: "כה אמר ה'... הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרבץ בתוך יאריו..." (יחזקל כח'), (גם בפרק ל"ב ב' ממשיל יחזקאל את פרעה לתנין - "ואתה כתנין בימים"). בחירת פרק זה מתקשרת ישירות למסופר בפרשתנו- "וישלח אהרן את מטהו... ויהי לתנין" (שמות ז'), לנחש -  "המטה אשר נהפך לנחש" (שם פסוק ט"ו). ברור שקורא התנ"ך איננו יכול לפגוש מילה זו מבלי להיזכר בדברי ישעיהו האפוקליפטיים (פ' כ"ז) "ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים". מהי משמעות תנין לנביאים אלו, מה הוא מסמל?
בבראשית פרק א' התנין הוא היצור היחיד מלבד אדם המקבל איזכור בפני עצמו: "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" (פ"א- כא'). איזכור שמזמין את הפירוש האגדי המבאר "הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה וסירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם" (רש"י ע"פ גמרא ב"ב עד:'). ועדיין הזכר מבקש את זוגתו, שט ומחפש. הוא הלויתן שעמו משחק הקב"ה בכל יום שלש שעות, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו" (ע"ז ג:), ושעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים סוכה מעורו. ובפרק השני של בראשית, בסיפור היותר אישי של הבריאה, שוב מככב הנחש. נחש המלווה את ההיסטוריה עד הופעתו בדמות המשיח (גמטריה נחש כידוע);  לפי אגדה בספר הזהר- הנחש הוא מיילד הגאולה.  


יש פה שפה מיתית כמובן. ובחזרה לפרשתנו: פרעה, מצרים, תנינים, נחש קדמוני. יש פה שפה הדורשת פיענוח, כמו שכל חלקי התורה דורשים פיענוח, ומעטים הפסוקים המגלים כוונתם לקורא העצל. ודאי שמי שרוצה יכול לקרוא את התורה כתיעוד היסטורי גרידא, ובזה ייכלל באלו שהזוהר מכנה 'טיפשים' שמביטים על חיצוניות סיפורי התורה ומצוותיה בלבד. בזה הזהר ממשיך את הכיוון התלמודי והמדרשי, מסורת תורה שבעל-פה,  זאת אומרת מסורת חיפוש ודרישה, דרישה ותביעה מהטקסט שידבר ויתייחס אלי, הקורא אותה אלפי שנים לאחר כתיבתה, ויורה לי דרך. מסורת הרואה  את נתינת התורה כאירוע שקורה כל יום עת פותח האדם את הספר. בתור ספר היסטורי התנ"ך דל;  כספרות- עשיר. "מה קרה"- זוהי שאלה טפלה למדי לעומת שאלת כוונת המספר והבנת הקורא.


גם בפרשיות של יציאת מצרים אנחנו נדרשים לשאול שוב- מה משמעותם , מה מלמדים אותנו. בתפילות שגור הביטוי "זכר ליציאת מצרים"- ואכן, כרטיס הביקור של אלהים בהר סיני היה "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"- אמירה אשר נשנית פעמים רבות. במילים פשוטות: אנכי אלהי החירות, או: אלהים=חירות. ארץ מצרים הינה מטאפורה לכל שעבוד ושלטון, שמציר את האדם, עושה אותו צר. שעבוד זה נעשה חריף יותר כשבראש הפרימידה עומד אדם שמסמל, כשמו, פרעות. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" אך המצרים ממנו אמורים לצאת משתנה מדור לדור, משנה לשנה ומאדם לאדם ואסור אף פעם לקחת חירות כדבר מובן מאליו, לכן זכירת יציאת מצרים הינה מצווה מתרי"ג מצוות שמוטל על כל איש ואשה לזכור פעמיים בכל יום. חירות איננה מובנת מאליה. בפרשת וארא אנחנו קוראים ש"היציאה" ממצרים הייתה תהליך ארוך ומייגע, לכל הצדדים. אלהים הבטיח מראש "ואני אקשה את לב פרעה... ולא ישמע אליכם" אך טבעי הדבר שתהיה התנגדות עזה לכל שינוי בעולמנו. ואכן אנו קוראים בהמשך "ויחזק לב פרעה... והכבד את לבו..." לאחר כל מכה. סיבוב אחר סיבוב מפסיד פרעה לאלהי העברים; אין אף סיבוב שהוא מנצח בו- ובכל זאת הוא עדיין מתעקש כאשר ממלכתו הולכת ונשחתת יותר ויותר. אולי הוא לא מסוגל כבר לוותר. הוא נדחף שוב ושוב לנסות- "אולי הפעם". כמה שהוא דומה לנו. יציאת מצרים זה תהליך ארוך, כואב, כל דור והמצרים שלו, כל אדם והפרעה שלו, התנין והנחש. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" כדי להשתמש בארכיטיפים אלו להשתחרר בעצמו. (גרסת הרמב"ם "להראות את עצמו אולי רומז לכיוון גשטלטי או פסיכודרמטי"). החירות, נאמן לטבעה, איננה מוגדרת כאן. אפשר לסמן מרכיבים וציוני דרך, חיצוניים ופנימיים, בלבד.

ואני מדמיין את פרעה על ספת הטיפול אומר: "קשה לי לשחרר..."

באדיבות בית-המדרש קולות